ביחסי עובד מעביד כבר נקבע כי קיימת בין הצדדים חובה מוגברת של תום לב.
בתי הדין לעבודה מקפידים בנושא זה, וחשוב להקפיד כי כל תביעה, בפרט בדיני עבודה (אך לא רק) תוגש בתום לב.
דוגמא:
עובדת תבעה את המעסיק לקוח המשרד בסך של 225,000 ₪, בטענה שפוטרה לאחר שובה מחופשת לידה (לאחר סיום התקופה המוגנת) בשל הורותה.
במסגרת הליך גילוי המסמכים דרשנו מהעובדת את תלוש השכר הראשון שלה לאחר סיום העסקתה. עם קבלתו התברר כי עוד לפני שקיבלה זימון לשימוע החלה לעבוד אצל מעסיק אחר.
העובדת כמובן הסתירה זאת מהמעסיק והמשיכה בהליך השימוע מבלי להתפטר ולהודיע שבכלל עברה למעסיק חדש, וסירבה לכל ההצעות שהוצעו לה להישאר במקום העבודה, והכל כדי להוביל לתביעת סרק על פיטוריה.
בנוסף העובדת המשיכה לקבל שכר מהמעסיק ומהמעסיק החדש (כאשר לגבי הלקוח לא נתנה כל תמורה עבור השכר שקיבלה ולא הגיעה לעבודה כלל ובזמן זה עבדה אצל המעסיק החדש וגם ממנו קיבלה שכר).
בכתב התביעה שהגישה העובדת הוסתרו העובדות מהותיות לעיל והדבר התגלה כאמור רק לאור הדרישה שלנו מהעובדת לגילוי מסמכים.
הומלץ למעסיק על ידינו להגיש נגד העובדת תביעה שכנגד להשבת השכר שקיבלה בתקופה שעבדה אצל המעסיק החדש, וכן להשבת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת (עקב הפרה מהותית של חובותיה לרבות חובת האמון והנאמנות) וחיוב העובדת בהוצאות המעסיק.
שבועיים לאחר הגשת התביעה שכנגד, העובדת פנתה לחברה וביקשה לבטל את התביעה שלה ואת התביעה שכנגד באופן הדדי ללא צו להוצאות.
כך הסתיימה בלא כלום תביעה מופרכת של העובדת נגד לקוח המשרד, בסך של 225 אלף ₪.
הליך גילוי המסמכים שינה את התמונה לחלוטין, ושימש כלי משמעותי לסילוק תביעה שהוגשה בחוסר תום לב.
למען הגילוי הנאות יצוין כי המשרד מייצג גם עובדות שפוטרו שלא כדין עקב הריון או לידה תוך פגיעה בזכויותיהן, ומדובר בנושא חשוב מאין כמוהו.
אולם ברור כי כל תביעה צריכה להיות מוגשת בתום לב וללא הסתרת מידע מהותי מהצד השני.